ממוקם ברובע הנוצץ של רובע החלונות האדומים המפורסם באמסטרדם, הדירה הדיסקרטית, או הדירה הדיסקרטית, סיקרן ושערורייתי אנשים במשך מאות שנים. הוא הפך לסמל של עולם תת-קרקעי שבו רצונות מתגשמים מאחורי דלתיים סגורות, וסודות נשמרים מאחורי הווילונות האדומים. כאחד המקצועות העתיקים בעולם, ההיסטוריה של הדירה הדיסקרטית היא סוערת ושנויה במחלוקת, שעוצבה על ידי עמדות חברתיות וחוקים כלפי עבודת מין. במאמר זה נעמיק בהיסטוריה של הדירה הדיסקרטית והשפעתו על החברה.
מקורותיו של הדירה הדיסקרטית
הרעיון של שירותי מין בתשלום ניתן לייחס בחזרה תרבויות עתיקות, שבו זנות נתפסה כדרך לפרנס את עצמך ואת המשפחה. עם זאת, האזכור המתועד הראשון של דירות דיסקרטיות כתעשייה מאורגנת הוא מיוון העתיקה במאה ה-6 לפנה”ס. ביוון נקראו הדירות הדיסקרטיות “פורניון”, והם היו בבעלות המדינה ובניהולה. השירותים שניתנו בדירות דיסקרטיות אלה היו בעיקר לטובת מטיילים ומלחים.
פאסט פורוורד לתקופת ימי הביניים, והלגליזציה של דירות דיסקרטיות קיבלה תפנית. באירופה, דירות דיסקרטיות נחשבו לרע הכרחי כדי להגן על נשים מפני תקיפה ואונס. הם היו תחת פיקוח כבד ומיסוי על ידי המעמד השליט, וזונות לא הורשו להינשא או להביא ילדים לעולם. חוקים אלה נועדו לשלוט ולנצל את הסחר בזנות, ולא להגן על הנשים שעבדו בהדירות הדיסקרטיות.
עלייתו של רובע החלונות האדומים
המונח “רובע החלונות האדומים” נגזר מהפנסים האדומים ששימשו לציון מיקומם של דירות דיסקרטיות במאה ה-18. רובע החלונות האדומים המפורסם והידוע ביותר לשמצה בעולם ממוקם באמסטרדם, הולנד. במאה ה-17 הפכה אמסטרדם למרכז של מלחים וסוחרים מכל רחבי העולם, וכתוצאה מכך גדל הביקוש לזנות. העיר הכירה בצורך להסדיר ולפקח על המסחר, ובשנת 1578 הוקם הדירה הדיסקרטית הראשון.
במאות ה-17 וה-18, רובע החלונות האדומים של אמסטרדם או “דה ואלן” (החומות) היה אזור משגשג ומשגשג. הדירות הדיסקרטיות היו גדולים ומפוארים, ומשכו אליהם מקומיים ותיירים כאחד. עם זאת, עם עליית התנועות המוסריות במאה ה-19, הדירות הדיסקרטיות באמסטרדם נאלצו להיסגר, והזנות נחשבה בלתי חוקית. רק בשנת 2000 שוב הפכה הזנות לחוקית בהולנד תחת הנחיות ותקנות מחמירות.
סיפורה הידוע לשמצה של חוות מוסטנג
בעוד רובע החלונות האדומים של אמסטרדם הוא אולי המפורסם ביותר, בארצות הברית יש גם חלק של דירות דיסקרטיות ידועים לשמצה. הידועה ביותר לשמצה היא חוות מוסטנג, הממוקמת במחוז סטורי, נבאדה. הדירה הדיסקרטית הוקם בשנת 1971 ונתפס כסמל להתרסה נגד תפיסות המוסר המסורתיות בארצות הברית.
חוות מוסטנג זכתה לפרסום בשנות ה-80 של המאה ה-20 כאשר הוצגה בתקשורת כהדירה הדיסקרטית החוקי הראשון בארצות הברית. הבעלים, ג’ו קונפורטה, הפך לדמות שנויה במחלוקת בשל התעלמותו החצופה מהחוק. הדירה הדיסקרטית נסגר בסופו של דבר בשנת 1990 עקב העלמות מס ופעילויות בלתי חוקיות כגון סחר בסמים והלבנת הון. עם זאת, הוא נפתח מחדש תחת בעלות חדשה בשנת 2005 והוא עדיין פועל היום.
לגליזציה והסדרה של זנות
כאמור, הזנות חוקית בהולנד, אך היא גם מוסדרת ומפוקחת מאוד. הלגליזציה והרגולציה של הזנות נועדו להגן על זכויותיהם ובטיחותם של עובדי המין ולהפחית פעילויות בלתי חוקיות הקשורות לתעשייה. לעיר אמסטרדם יש הנחיות ותקנות קפדניות להפעלת דירות דיסקרטיות. אלה כוללים בדיקות בריאות חובה לעובדי מין, הבטחת ביטחונם מפני אלימות ומניעת סחר בבני אדם.
לעומת זאת, הזנות נותרה בלתי חוקית ברוב המדינות, כולל ארצות הברית. עם זאת, מדינות מסוימות, כמו נבאדה, הפכו דירות דיסקרטיות לחוקיים והסדירו אותם במחוזות נבחרים. הוויכוח על לגליזציה של זנות הוא ויכוח שנוי במחלוקת, עם טיעונים בעד ונגד. יש הטוענים כי לגליזציה של זנות תפחית את ניצול עובדי המין ותפחית את שיעורי הפשיעה הקשורים לפעילות בלתי חוקית. מצד שני, המתנגדים טוענים כי היא מקדמת החפצה של נשים ותורמת להתפשטות זיהומים המועברים במגע מיני.
השפעת הדירה הדיסקרטית על החברה
ההשפעה של הדירה הדיסקרטית על החברה היא רבת פנים ולעתים קרובות שנויה במחלוקת. מצד אחד, הדירה הדיסקרטית נתפס כסמל להעצמה וכאמצעי תעסוקה בחברה לא צודקת. עם זאת, הוא גם מעלה שאלות לגבי ניצול נשים והתפיסה החברתית של עבודת מין. הוויכוחים סביב לגליזציה של זנות והסדרת דירות דיסקרטיות מדגישים את מערכת היחסים המורכבת שיש לחברה עם התעשייה.
הדירה הדיסקרטית היה גם נושא מרתק לאמנים וסופרים לאורך ההיסטוריה.
